פתיח, חלק 1: למה לי בלוג עכשיו?

אל תאמ;לקו.

ואל תאמינו לכלום.

מתנצלת בפני כל אוהבי סרטוני 5 השניות בטיקטוק. קשה לי לחשוב על פורמט קצר שיתאר בקליק אחד את חמש השנים המורכבות שעברה חיפה. אני מקווה שאצליח לגזול מזמנכם היקר רבע שעה, ושתקראו לפחות את שלושת הפוסטים של הפתיח, כדי שתוכלו להתבונן מהפרספקטיבה שלי על מה שקרה בשנים האחרונות בעיר. אני מקווה שאחרי כן, תרצו לעיין ביתר הפוסטים שבאתר, גם אם ברפרוף.

ברוכים הבאים.

למה החלטתי להקים את האתר הזה?

כי אני לא בטוחה שכל תושבי חיפה נחשפו לעומק הדברים שקרו בחמש השנים האחרונות. אני די משוכנעת שאם היו יודעים, לא היו נשארים אדישים. אני יודעת שלרובם הגדול אכפת.

חיפה נמצאת בשנים קריטיות לגורלה. חשוב לי לדעת שהשארתי "שולחן נקי" והעברתי בצורה מסודרת את כל המידע לתושבים שאכפת להם ושאולי יום אחד ירימו את הכפפה, בין אם בהובלה ובין אם בבקרה. את החומרים האלה העברתי כמובן בצורה מסודרת גם לראש העירייה הנבחר ולצוותו.

מי שפגש אותי במפגשים פנים-מול-פנים, שמע אותי מדברת לא אחת על ספרו המרתק של יאניס וארופאקיס, מי שהיה שר האוצר של יוון משך זמן קצר בתקופת משבר החוב הקשה של מדינתו. בספרו Adults In The Room הוא סיפר על החוויה לחוות את הפוליטיקה מ"בפנים" - הכיעור שלה והציניות בקבלת ההחלטות. הוא חילק את הפוליטיקאים לשתי קבוצות - אלה שחיים טוב עם חוקי המשחק של העולם הפוליטי (הוא קרא להם "insiders") ואלה החיצוניים (אותם כינה "outsiders") שלא משחקים את המשחק, מבחירה. הוא כמובן שייך לקבוצה השניה, הקטנה יותר והנדירה.

חוצניים כמו וארופאקיס לרוב לא מצליחים להיכנס לתוך המערכת הפוליטית, ואם כן, הם נמצאים שם זמן קצר. למנגנונים פוליטיים יש סוג של "מערכת הגנה חיסונית" שעובדת קשה כדי למנוע משחקנים שכמותו להיכנס, כדי שלא ישבשו את חוקי המשחק ויגרמו לכאוס נוראי. עולם הערכים והמוסכמות של החוצנים הפוליטיים הם מהפכניים: קוראים להם "שחקני נשמה", והם בלתי מנוצחים ברוח, אפילו שאפשר לנצח אותם בקלפיות. ה-insiders לא אוהבים לשחק עם ה- outsiders. למה? בגלל שעבור הקבוצה הראשונה הפוליטיקה היא מטרה, ועבור הקבוצה השניה היא אמצעי. אם כבר קרה שמערכת ההגנה החיסונית בטעות כשלה ולא הצליחה למנוע את חדירתו של אותו חיידק פולש לפוליטיקה, וארופאקיס חשב - מן הראוי שלפחות יספר מה הוא ראה וגילה בפנים. אני חושבת שהוא עשה נכון.

מאתונה לחיפה.

ראיתי הרבה בחמש השנים הקצרות-ארוכות בהן כיהנתי כראש עיר. עבדתי קשה ועשיתי לא מעט. אני מאמינה שבכמה נושאים עקרוניים, אפילו הצלחתי לשנות דברים במהותם: לראשונה חיפה עומדת זקופה ולא מוותרת לשלטון המרכזי על האינטרסים שלה בנושא התשתיות הלאומיות, לראשונה חיפה עסוקה עם הטווח הארוך ולא מתכופפת בפני בעלי האינטרסים קצרי הרואי. אני גאה בכל מה שעשיתי, ולא רוצה להסתיר דבר.

אז חשבתי לעצמי, כמו וארופקיס, שחשוב שתכירו את מה שהיה מבפנים, ותשפטו בעצמכם.

שואלים אותי אינספור אנשים איפה טעיתי, מה הייתי עושה אחרת, על מה אני מתחרטת.

בפגישות אחד על אחד אני עונה על השאלה הזו בכל הכנות האפשרית ומעומק הלב. בכלל, יש לי נטייה לענות יותר מידי באריכות על כל שאלה בכל סוגייה אישית ועירונית כאשר היא נשאלת ממקום חיובי של ביקורת בונה או סקרנות אמיתית. אני מסבירה שכמו כל יצור אנוש, אין ספק שטעיתי. שלא קיים אדם בשר ודם שעושה ולא טועה. בחלוף הזמן, אני סבורה שהטעויות שלי היו אנושיות, נסלחות ולא ענקיות. הן מותאמות לאותו רגע בו קיבלתי את ההחלטה, עם הידע שהיה לי והכלים שעמדו לרשותי. אני מאמינה שמרבית האנשים המחזיקים בעולם ערכים דומה לשלי (שאולי הם די נדירים במרחב הפוליטי) היו מקבלים החלטות די דומות. אני יודעת שבכל מקרה, בכל ההחלטות שקיבלתי - עמדו לנגד עיני השמירה על חיי אדם, על בריאותם ובטחונם (אני לא מדברת על תחושת סכנה מדומה, כמו מהיסטריית חזירי הבר שמקורה בקמפיין גאוני ופרימיטיבי עליו תוכלו לקרוא כמה מילים בפוסט >>). אני יודעת שגם אם ישנם אנשים רבים שסבורים שעשיתי טעויות, ישנם אחרים שחושבים בדיוק ההיפך, שעשיתי הרבה טוב לעיר חיפה. אני שואלת האם מרבית החיפאים יודעים מה עשיתי ומדוע? כנראה שלא.

אני גאה בהישגים שלנו בקדנציה הזו.

אני רואה שלא מעט פוליטיקאים/עסקנים חסרי מעוף ויצירתיות מנסים בחודשים האחרונים להתלבש על תהליכים אותם התחלתי (תכנית חיבורי השכונות הכלואות >>, שדה התעופה של חיפה >> ועוד), לנכס אותם לעצמם ולהתהדר בנוצות לא שלהם (לבריאות, אני מברכת על כך). כדי לא ליפול לפופוליזם נמוך ולעוות את מה שקרה ואת מה שעוד צריך לקרות - החלטתי לשתף אתכם ב-אמת (אם יש משמעות למילה הזו), או ליתר דיוק - בנקודת המבט שלי, האישה הראשונה של חיפה, ומי שהובילה, יזמה, זימנה, קיבלה את ההחלטות, נכחה בישיבות, קראה את המסמכים, ראתה במו עיניה ושמעה במו אוזניה.

אתם הקוראים - אתם הבקרה האמיתית של העיר חיפה. רק אתם תוכלו לפקח על תהליכים שהתחילו וימשיכו בשנים הקרובות, אם יהיה לכם כוח להתעמק. אחרי חמש שנים של שטיפות המוח שכיסו את רחובות העיר חיפה עם סופות יובש שרביות וזריית חול בעיניים, שקרים ופייק - אני מתפללת שאולי יגיע בקרוב עידן חדש בו ישקע האבק, האויר יתבהר, ויגיע דור חדש שיתפוס את הראש ויבין שאין ברירה, את הפייק חייבים לפרק. הגיע הזמן ללמוד, להתעמק ולהתערב.

אני אדם יסודי ויחסית מעמיק (עד כמה שניתן), חושבת לפני שמדברת, בודקת לפני שמקבלת החלטות, קוראת ומקשיבה כדי להבין יותר רחב ויותר לעומק, מתעבת פופוליזם, שונאת "שופוני", מעריכה צניעות ומשתדלת להיות מדויקת ככל האפשר. או כפי שרבים מכם אמרתם לי אחרי שלמדתם להכיר אותי - "את לא שייכת לתקופה שלנו". זה כנראה נכון, על האמירה הזו אני לא מתווכחת. אני רק אגיד שלעולם לא אשתנה בשביל התפקיד (שאין בו כבוד) או בשביל הכיסא (שאין בו חיים). בשנות כהונתי שמעתי לא אחת את העצה הפוליטית (מ- insiders כמובן) שאם לא אשנה את דרכיי, לא אוכל להמשיך ולהיות ראש עיר עוד הרבה שנים. זה אף פעם לא היה איום מבחינתי. החלטתי, במודעות מלאה - להמשיך לעמוד על הערכים שלי, לא למכור את עצמי ואת מה שאני מאמינה בו, לא ל"התנחמד" מול גורמים אינטרסנטיים או קהלים שרואים רק טווח מוגבל ומעדיפים את טובתם על פני טובת הכלל.

בחרתי לשמור על עמוד שדרה והכי חשוב - על עירי חיפה.

גם במבט לאחור הייתי עושה שוב, בדיוק אותו הדבר.

Finding your way in a world of fake. VectorStock Standard License EULA